'פנטזיה' לדור MTV

סרטים

בשנת 1939 ביקר המלחין פול הינדמית בהוליווד, מלא התלהבות מהסרט המצויר הראשון של וולט דיסני באורך מלא, 'שלגיה ושבעת הגמדים'. הינדמית פנה לאולפן שבו עבדו דיסני ולאופולד סטוקובסקי על הסרט המלא השני. תכונה מצוירת באורך, ''פנטזיה'. אבל העיבודים המצוירים שלה של באך ובטהובן דחו את הינדמית; הוא חשב שהמדיום החדש מנוצל לרעה על ידי פלשתים.

הגינוי הגבוה של הינדמית' היה קצר רואי. זה היה השילוב של דיסני-סטוקובסקי של שיער ארוך ומיקי מאוס שהיה נבון. ''פנטזיה'', שהושלמה ב-1940, הוכיחה את עצמה לפחות כמו כל דבר שהינדמית' חיבר בהתיישבות בארצות הברית באותה שנה.

דיסני הוציאה 2.3 מיליון דולר על ''פנטסיה''. להקרנת הבכורה שלו בניו יורק, תיאטרון ברודווי צויד ב-90 רמקולים כדי להעביר את תזמורת פילדלפיה של סטוקובסקי ב''פנטסאונד'' - צורה מוקדמת של סטריאו. אירוסים מיוחדים הוזמנו מחוף לחוף. מגזין טיים פרסם כתבת שער. אבל ''פנטסיה'' הייתה אסון פיננסי, ו(לחרדתו של סטוקובסקי) דיסני ביטל את התוכניות לסרט המשך.



ובכל זאת ''פנטזיה'' חיה. הוא הוצא מחדש ב-1956 והרוויח. סרטון הווידאו הביתי, ב-1991, היה רב מכר. ועכשיו האחיין של דיסני, רוי דיסני, יצר את ''פנטזיה/2000'', מעורב שני של מוזיקה קלאסית מונפשת. הוצג בתצוגה מקדימה בקרנגי הול בחודש שעבר, הוא נפתח רק בבתי הקולנוע של Imax; שוקל יציאת קולנוע כללית ליוני.


כריסטיאן בייל ומארק וולברג

אף אחד לא ידרוש היום את אילן היוחסין בעל התרבות הגבוהה שחיפשה הינדמית לפני 60 שנה. אבל מה לחפש במקום? איזה מערכת יחסים צריכה ''פנטזיה/2000'' לאמץ כלפי מבשרה? לקראת המילניום החדש? שאלות אלו פוגעות בסרט עצמו. עם זאת מבלי משים, הוא חושף את ההפסקה בין שני רגעים תרבותיים.

חלקים מ''פנטזיה/2000'' נקראים כמו הומאז'. מיקי, בתור שוליית המכשף, משוחזר בצורה מפוארת הן מבחינה ויזואלית והן מבחינה קולית, מופיעה שוב ושוב. מתוך שבעת הפרקים האחרים, כולם חדשים, עיבוד של סיפור תיבת נוח, שהושמע על ידי אלגר, מספק רכב כוכב דומה לדונלד דאק. קטע הפתיחה, לסימפוניה החמישית של בטהובן, הוא כולו צורות וצבעים: מופשט, כמו הפתיחה של באך טוקטה ופוגה בדי מינור משנת 1940.

אם הדים אחרים של ''פנטזיה'' - הרי געש ורעידות אדמה, התגלות דמונית, בלט של בעלי חיים - נראים מיותרים, ''פנטזיה/2000'' במקומות אחרים שואפת להיות חדשנית. הנופים של ''אורני רומא'' של רספיגי מייצרים נופי ים: התגלות של לווייתני גבן שוחים ומעופפים שהתלת מימד שלהם - הם לא נראים כמו ''סרטים מצוירים'' - נוצר על ידי מחשב.

בקצה ההפוך, ''רפסודיה בכחול'' של גרשווין הוא תרגיל באנימציה ''שטוחה'' בהשראת רישומי העט והדיו של אל הירשפלד. עושר המגוון הזה מסתכן בהיעדר אחדות.

במקום סטוקובסקי שאין לו תחליף, ''פנטזיה/2000'' מציג את ג'יימס לוין מנצח על הסימפוניה של שיקגו. לא פחות מדיסני, סטוקובסקי הגדיר ''פנטזיה''. הוא היה (מיותר לציין) יותר אייקוני מכל פופולארי של מוזיקה קלאסית כיום. החתימה הקולית הייחודית שלו - מפוארת, חלקת עור - עזרה לאחד את התוכן המוזיקלי. (המופעים הסימפוניים ''מפצח האגוזים'' וה''פסטורליים'' אינם דומים לאף אחד אחר.) הרפרטואר של הסרט, החל מבאך-סטוקובסקי ועד לשילוב הנועז של 'טקס האביב' של סטרווינסקי, היה הרפרטואר של סטוקובסקי.

הפעם הרפרטואר דק יותר; אין דבר מאתגר כל כך כמו ה''טקס''. וחוץ מ-12 הדקות של גרשווין ו-2 דקות הסיום של ''קרנבל החיות'' של סן-סאנס, כל המוזיקה קטועה מאוד. אנחנו מקבלים 3 דקות מהפרק הראשון של בטהובן ו-10 דקות מהרספיגי. שאר התוכנית מורכבת משילוב מהיר של מצעדי ''Pomp and Circumstance'' של אלגר (עם פזמון אינטרפולציה ואובליגטו ספוג אוזניים מאת קתלין באטל - תקיפה), וחלקים מקונצ'רטו השני לפסנתר של שוסטקוביץ' ו-''Firebird'' של סטרווינסקי. סְוִיטָה. כתוביות הסיום ארוכות בהרבה מהקטעים של בטהובן וסן-סאנס ביחד.

הסרט מסתכם ב-70 דקות, וקיצורו הוא הצהרה משלו. ב''פנטזיה'' (שגם קיצר את רוב המוזיקה שלו), גם ''טקס האביב'' וה''פסטורלי'' של בטהובן היו נרחבים להפליא. האורך הכולל היה שעתיים. כשהסרט הוצג לראשונה, הייתה גם הפסקה.

רוי דיסני, בשיחה לאחרונה, אישר את מה שהראיות מציעות: ''אין מנוס מהעובדה ש-MTV השפיעה על כולנו ושהקהל קצת יותר חסר סבלנות ממה שהיה פעם. רצינו לטעות בקצרה במקום לשחוק את קבלת הפנים שלנו''.

עבור מר דיסני, שסרט וולט דיסני האהוב עליו הוא ''פנטזיה'', ''פנטזיה/2000'' הייתה עבודת אהבה. הקדוש הפטרון של האנימציה של דיסני, הוא פיקח על כל הפרויקט בן תשע השנים. דבר אחד שהוא דאג לגביו היה האם לשלב פרקים מ''פנטזיה'' מעבר ל''שוליית הקוסם''. הוא התכוון לכלול גם את סוויטת ''מפצח האגוזים''. 'אבל כשחיברנו אותו, גילינו שהכל הואט פתאום כשה'מפצח האגוזים' הופיע על המסך', אמר. ''התברר מאוד שפרט ל'שוליית הקוסם', החומר הישן והחדש לא באמת יכולים להתקיים ביחד''.

ביקור מחדש בסוויטת ''מפצח האגוזים'' בווידאו ביתי הופך את הבעיה למובנת. 14 הדקות שלו -- ארוכות יותר מכל דבר אחר ב''פנטזיה/ 2000'' -- אינן נרטיביות: חקירה סבלנית ופואטית של איך צורות - פיות מרחפות, דגים מרחפים, פרחים צפים, פטריות מרקדות, צנוניות מזנקות - עוקבות אחריו. מוזיקה, שהערבסקות והפיקנטיות שלה מתממשות בעדינות.

הפרקים של ''פנטזיה/2000'', לעומת זאת, מספרים סיפורים. אפילו לאנימציה המופשטת של הסרט החמישי של בטהובן יש תרחיש: תחרות של צורות משולשות עפות בהירות ובחושות (נגיד, פרפרים מול עטלפים). כמו תיבת נח לאלגר, חייל הפח האיתן לשוסטקוביץ' הוא נרטיב ליניארי. ''רפסודיה בכחול'' הוא (כמובן) טבלה ניו יורקית משנות ה-20 של רכבות תחתיות וגורדי שחקים, אבל זה באותו זמן יום אינטרפולציה בחייהם של שלושה גברים וילדה קטנה. ''ציפור האש'' היא סאגה של טבע (המסומלת על ידי ספרייט ואייל) שנשללה ונולדה מחדש. רק הלווייתנים של רספיג'י והפלמינגו של סן-סנס אינם כבולים כמו הפיות והפרחים של ''מפצח האגוזים'. בחברה מלאת אקשן שכזאת, לא פלא ש''מפצח האגוזים'' מאט את ההופעה.


סקירת פרשה קטלנית קרוב לסטוקר

כמו כן, שורה של מפורסמים, בהם סטיב מרטין, בט מידלר ויצחק פרלמן, לוקחים חלק במצלמה כמארחים. (ל''פנטסיה'' היה מנחה יחיד ולקוני: המלחין והמבקר האמריקאי דימס טיילור, שמעולם לא הופיע על המסך.) אז יש מגוון רב של דברים עם הקיצור והמהירות. כל כך הרבה תיווך הסבר - הסיפורים, ההקדמות של מפורסמים - מגביל את העיסוק היצירתי במוזיקה. ההבדל בין ''פנטסיה'' ל''פנטזיה/2000'' הוא ההבדל בין דיאלוג עם ג'ק פאר לבין ''ראיון'' נמרץ עם דיוויד לטרמן, בין קריאת ספר לבין מענה לשאלות שמציג CD-ROM. .

ברמה אחת, המושג ''פנטזיה'' הוא תרגיל גדול בכוריאוגרפיה. למעשה, 'ריקוד השעות' של פונצ'ילי ב'פנטזיה' מ-1940, הוא אוסף עילאי של אמנות כוריאוגרפית, מוכתר בפס דה דוקס מרהיב לתנין והיפופוטם. זה פטיפה בגן החיות. בהשראה לא פחות היא סיום הסימפוניה ''פסטורלית'', הנישאת בין האפוטיאוזיס הגואה של הקודה של בטהובן עם מרכבת השמש של הליוס. מוקדם יותר באותה יצירה, החן וההוד של המוזיקה (שהועברה להפליא על ידי סטוקובסקי) משתקפים על ידי פגסוס המכונף ברום. עם הפניות שלהם לבלט קלאסי ולמיתולוגיה, הרצפים הללו הם רב-ערכיים; הם מזמינים מגוון של תגובות ממגוון קהלים.

לצד תנינים, היפופוטמים ויענים מתוחכמים כאלה, הפלמינגו המרקדים של ''פנטזיה/ 2000'' הם צוות וודוויל. לצד זאוס ופאן, חדי קרן וקנטאורים, הספרייט והאיילים של ''ציפור האש'' הם ייצוגים מרוששים של הטבע. אוצר המילים התרבותי המופחת הזה מקטין את המוזיקה המלווה כך. מכל הבחינות - כפי שנשמע, כ''מוזואל'' - זה נרשם בצורה פחות מרשימה.

אחד מזדהה עם המצוקה של מר דיסני: כשהוא חוזר לבידור מ-1940, הוא שוחה במעלה הזרם. בשותפותו הקסומה עם סטוקובסקי, הדוד וולט זכה לחיזוק האמונה בציבור וביכולתו לאפליה ולרומם. דיסני וסטוקובסקי היו בעלי חזון שעודדו את ההצלחה העצמית לרדוף אחרי טכנולוגיות - סרטים ופטיפון - שיגיעו, כפי שניסח זאת סטוקובסקי פעם, ''למספר הגדול ביותר של גברים, נשים וילדים בכל רחבי העולם''. זה היה היום של המפורסמים - של מועדון ספר החודש והערכת מוזיקה, של 'בית הספר האמריקאי לאוויר' ו'השולחן העגול של אוניברסיטת שיקגו', כולם שופעי ביטחון איכות תמצא קהל.

שום דבר מכל זה לא היה שווה להתלבט אם ''פנטסיה/2000'' הייתה סיל-אאוט לצורכי שיווק של המאה ה-21. אבל זה כן, לא סתם. כמו בידור משפחתי, זה יותר יצירתי מאשר נוסחתי. הוא נמנע מאלימות ומיניות. זה בעצם משדר מעט תמימות. לפחות פרק אחד - חייל הפח - משיג שילוב חלק של תמונה, נרטיב ומוזיקה. אם הקטע הזה פחות חביב מ''שוליית הקוסם'', זה בגלל שהמוזיקה פחות חביבה, ובגלל שחייל הפח הסטואי אינו מיקי מאוס. ב-''Firebird'' הקטום, שבו הקיצורים כואבים יותר אבל המוזיקה חזקה יותר, יש לחדשים סיכוי להתמכר לעוצמת והפאר של התוצאה של סטרווינסקי.

לסיכום, ''פנטזיה/2000'' היא הישג מעבר, המשקף רגע תרבותי עצמו מעברי. האם הקהל היום יקנה את זה? אפשר לקוות שכן, ולו רק בגלל שלפי מר דיסני, האנשים שיצרו את ''פנטזיה/ 2000'' להוטים להתחיל את הבא. זו תהיה התוצאה הטובה ביותר האפשרית עבור ''פנטזיה/2000''. מר דיסני צריך להתחיל עם ''מפצח האגוזים'' המשוחזר שהפעם זרק - את כל 14 הדקות שלו - ולתת ל''פנטזיה'' 1940 קבע את הקצב לסדרה של פרקי אנימציה ארוכים וסבלניים יותר.

הוא צריך לכלול גם מוזיקה אמיתית מהמאה ה-21, ולא רק מהזן הפופולרי. אם סטנלי קובריק יכול היה להשתמש ב-Ligeti של עידן החלל (ב-''2001''), למה לא מר דיסני? מה דעתך לתת לאנימטורים של דיסני להסתכל על משהו באמת מכופף מוח ומקלקל אוזניים, כמו המוזיקה המסונתזת במחשב של המלחין הצרפתי בן זמננו טריסטן מוראיל? סטוקובסקי התעקש שצעירים פתוחים יותר מהמבוגרים שלהם; אם הוא היה בסביבה היום, הוא בוודאי היה מגיע עם כמה בחירות לא מאולפות משלו.

על ידי הדגשת הקיצור, צוות דיסני ניסה להפוך סגולה להכרח. אבל הקיצור של ''פנטזיה/2000'' אינו סגולה; הסרט מרגיש קצר. האם הקיצור הוא הכרחי היא שאלה חשובה של המאה ה-21. הבה נקווה שלמר דיסני תהיה הזדמנות להוכיח שהוא טועה.