מחברת המבקרים; סרטים זוהרים, באופן עצמאי

סרטים

אחרי איזה מרוץ סוסים לסרטים לתחילת השנה אתה עוקב? זה שבקופה? או הטיפוס של 10 הרשימות הטובות ביותר שדוחפות סרטים יוקרתיים לבחינת פרס האוסקר?

לפני שנה, כאשר ''להציל את טוראי ריאן'' זכה בסקרים רבים של מבקרים ועשה עסק מטורף, נראה היה כאילו הוליווד מתכוננת לגנוב חלק מהרעם הביקורתי שהצטבר יותר ויותר לסרטים עצמאיים. אבל השנה שוב התהפכו השולחן. ביום ראשון בערב, כאשר חוג מבקרי הסרטים של ניו יורק יחלק את הפרסים השנתיים שלו ב-Windows on the World, המיינסטרים הוליווד יקבל כתף קרירה בעיקר.

שוב זו השנה של העצמאים. ''טופסי-טורווי'', סרטו של הקולנוען הבריטי מייק לי על יצירת ''מיקדו'' של גילברט וסאליבן, זכה בפרסי מעגל המבקרים לסרט הטוב ביותר ולבמאי הטוב ביותר. הילארי סוואנק נבחרה לשחקנית הטובה ביותר עבור ''בנים לא בוכים'', הסיפור האמיתי המטריד של אונס ורצח של אישה צעירה שמתחזה לגבר, והקומדיה המפותלת ''להיות ג'ון מלקוביץ'' זכתה בשלושה פרסים: לשחקן המשנה הטוב ביותר (מר מלקוביץ') והשחקנית (קתרין קינר) ולסרט הראשון הטוב ביותר (הבמאי שלו, ספייק ג'ונזה). ריצ'רד פרנסוורת', שזכה בפרס השחקן הטוב ביותר על הופעתו בסרטו של דיוויד לינץ' של דיסני, ''הסיפור הישר'', הוא, כמו גב' סוואנק, אפס בסטנדרטים הוליוודיים.



אפילו בתחזיות הוורודות ביותר, הקופה המצטברת של ''טופסי-טורווי'', ''בנים לא בוכים'' ו''להיות ג'ון מלקוביץ'' מסתכמות רק בחלק קטן ממה שמרוויחים על ידי '' המייל הירוק,'' סוחט הדמעות המיסטי שמסתמן כסרט למבוגרים של סוף השנה עם רגלי הקופות החזקות ביותר. זה לא שהוליווד לא הצליחה להעביר כמה סרטים ראויים לשוק בזמן לעונת החגים. 'אמריקן ביוטי', 'הסיפור הישר', 'המקורב', 'ההוריקן' ו'איש על הירח', בפרט, זכו לביקורות חיוביות ולפרסי האוסקר. זה שלאף אחד מהם לא היה כוח כולל של ''להציל את טוראי ריאן'' או ''טיטאניק'', אם למנות שני שוברי קופות שנעשו עד כה קרובים כמו שסרטים הוליוודיים יכולים להגיע להיות הכל לכל האנשים.

להלן רשימת צ'ק של סרטים מומלצים, חלקם עצמאיים ואחרים מיינסטרים, המוצגים כעת על מסכי ניו יורק, עם ביצועים יוצאי דופן כמו גם פגמים. הרשימה (שלא כוללת ארוחה משפחתית ראויה כמו ''צעצוע של סיפור 2'' ו''סטוארט ליטל'') היא בסדר יורד לפי העדפת המבקר הזה.

'טופסי-טורווי'

דיוקן המרקם העדין של מייק לי של גאוני האופרטה הקומיים מהמאה ה-19 ויליאם ס. גילברט (ג'ים ברודבנט) וארתור סאליבן (אלן קורדונר) עשוי להיות הדרמה האולטימטיבית מאחורי הקלעים על המסך. מתרחש ברגע קריטי (1884) שבו סאליבן שקל לפרוש מהצוות כדי להלחין מוזיקה ''רצינית'', ''טופסי-טורווי'' שוקל את הכימיה היצירתית של גאון קשוח צוואר (גילברט) ואיש חושים (סאליבן) שלו. שיתוף הפעולה המקרטע מתחדש לאחר שאשתו של גילברט גוררת אותו לתערוכה של תרבות יפנית. זה מביא ל''המיקדו'', שהסרט מראה שהוא נבנה מהיסוד.

יתרון: משחק מהשורה הראשונה בכל רחבי הלוח. מעטים, אם בכלל, סרטים שבחנו בצורה כה בוחנת את התהליך של יצירת קלאסיקת תיאטרון מאפס.

מינוסים: סצנות החזרות המפורטות בצורה מרתקת מעט ארוכות ממה שחלקם עשויים לרצות.

'בנים לא בוכים'

מתרחש בנברסקה ומבוסס על אירועים אמיתיים, הדרמה הקשוחה והריאליסטית (עם הופעת הבכורה של קימברלי פירס), מספרת את סיפורה של ברנדון טינה (הילארי סוואנק), צעירה נסחפת המתחזה לגבר, שנאנס ונרצח על ידי שניים מחבריה לאחר שגילו את ההונאה שלה. הסרט העצמאי הוא מראה ריאליסטי באכזרי של חרדה מינית מאצ'ואיסטית המתפוצצת לאלימות.

יתרון: ברנדון השחצן והנערי של גב' סוואנק משכנע מספיק כדי לעבור כחוטף פרה טרי. השחקנית מתחפרת כל כך עמוק לתוך העור של הדמות שאנחנו מרגישים את הריגוש (והסכנה) של המופע שלה. קלואי סוויני בתור חברתו הנאמנה וישנונית העיניים של ברנדון, לאנה, שאוהבת את ברנדון בכל מין שהוא, קורעת לב בעדינות.

חסרונות: סצנת האונס, אחת התמונות הגראפיות ביותר שצולמו אי פעם, לא מיועדת למצומצמים.

'הכל על אמא שלי'

פדרו אלמודובר כינה את הסרט החדש שלו ''דרמה של כדור בורג''. וזה בדיוק מה שהופך את ההומאז' הזה, משולש-מגדר, ל''חשמלית ושמה תשוקה'''''הכל אודות איב'' ולתמונות נשים קלאסיות. לצאת להיות. ססיליה רוט היא אם במדריד שחוזרת על עברה בברצלונה לאחר שאיבדה את בנה בן ה-17 בתאונת דרכים. הפילוסופיה של אלמודובר מסוכמת ברהיטות (ומשעשעת) על ידי אגרדו (אנטוניה סן חואן), זונה טרנסקסואלית קשוחה שמצהירה, ''אישה אותנטית יותר ככל שהיא נראית יותר כמו מה שהיא חלמה לעצמה''.

יתרון: הסיפור בנוי בצורה מורכבת ומפתיע ללא הרף, וההופעה הזוהרת של גב' רוט מקפלת בתוכו את החמלה הזוהרת של הבמאי.

חסרונות: עולמו האירוטי המודלק והמגדרי המודלק של מר אלמודובר אינו מקום בו כולם ירגישו בנוח.

'אמריקן ביוטי'

כמו ב'אושר' של שנה שעברה, החלום האמריקאי הפרברי נמחק, אבל הפעם בדרכים מבריקות וצפויות יותר. קווין ספייסי, שוב התגלמות הסרקזם, הוא אבא ממורמר (עם חלומות בהקיץ ראויים ל''לוליטה'') שננעל בקרב עם אשתו הניידת כלפי מעלה (אנט בנינג), רוכלת נדל'ן נלהבת. אגוז אקדח ימני גר בסמוך, וילדי שתי המשפחות מנוכרים בעוז. הסרט, המצולם להפליא, (הבכורה הקולנועית הנוצצת של במאי התיאטרון סם מנדס) הוא סיוט מנצנץ של הריקנות הרוחנית האורבת מאחורי כלכלת הפריחה שלנו.

יתרונות: מר ספייסי וגברת בנינג מציפים ניצוצות קרים אך מרהיבים.

חסרונות: הסאטירה, במיוחד הפאשיסטית שליד, חתוכה ומיובשת מדי.

'מר ריפלי המוכשר'

בעיבוד המפואר הזה לרומן של פטרישיה הייסמית', אנתוני מינגלה יוצר דמיון מפתה, מוצל להפליא, של אריסטוקרטים אמריקאים בחו'ל. ספוג בג'אז תקופתי מצבי רוח ומתרחש בעיקר באיטליה בעידן ''לה דולצ'ה ויטה'', המותחן הקריר מככב מאט דיימון כזיקית תאבה עושר וסטטוס שחומד בחייו הגולים חסרי הדאגות של דיקי גרינליף (ג'וד). לאו) וחברתו, מארג' (גווינת' פאלטרו), מספיק כדי להרוג את דיקי ולהתחזות לו.

יתרונות: נער הזהב האמריקני הבלתי נסבל של מר לאו הוא סופי, וכך גם קייט בלאנשט שמגלמת יורשת טקסטיל אמריקאית מטורפת ופיליפ סימור הופמן כבריון בלוף וקדם-פי.

מינוסים: מר דיימון נראה קצת תמים מדי לתפקיד הראשי של גבר רמאי. הסרט מאבד מומנטום בחצי השעה האחרונה שלו.

'הסיפור הישר'

הבמאי דיוויד לינץ', שמתענג על הוצאת תולעים זרחניות מהתפוח הנוצץ של החיים האמריקאים, עשה סרט אופטימי בערגה שבו התפוח הזה קמל עם הגיל אבל נטול תולעים. הסרט, המבוסס על סיפור אמיתי, עוקב אחר מסעו של אלווין סטרייט (ריצ'רד פרנסוורת') על מכסחת הדשא שלו מ-1966 מבית ג'ון דיר מלורנס, איווה, להר ציון, וויסנט, כדי להתפייס עם אחיו החולה, לייל.

יתרונות: מר פארנסוורת', שחקן משנה שהקרדיטים שלו חוזרים לסרטי בוקרים של פעם, מעורר בצורה נוגעת ללב את העצב המכובד של הזקנה.

חסרונות: לא הרבה באמת קורה. המסע האמיתי של הסרט הוא רגשי ומגיע לשיאו בסצנה שבה אלווין וחבר ותיק במלחמת העולם השנייה בוכים יחד כשהם חולקים את חוויותיהם בזמן המלחמה.

'המקורב'

מייקל מאן ביים את סיפורו של ג'פרי וויגנד (ראסל קרואו), חושף השחיתויות בתעשיית הטבק, אשר משוכנע על ידי לואל ברגמן (אל פאצ'ינו), מפיק '60 דקות', לחשוף את העדויות המחורבנות שלו לקונספירציה תאגידית. אבל כאשר CBS, שנקלעה לניגוד עניינים תאגידי, נרתעת, ויגנד נותרת מתפתלת ברוח.

יתרונות: ראסל קרואו נותן את אחת מהופעות המסך הנהדרות של השנה בתור וויגנד, מבשר שחיתות בעל כורחו, מצומצם, עם מאגר של כעס מתחת לעורו העבה. כריסטופר פלאמר, עושה חיקוי מוזר של מייק וואלאס, מקרין את הגאוניות הקטלנית של נחש רעשן מפותל.


איזה בוקר קטיפה 2013

חסרונות: במאמץ ליצור מתח, הסרט מגזים באפקטים המצמררים.

'טיטוס'

בגרסת המסך המטלטלת של במאי התיאטרון ג'ולי טיימור למחזה המדהים ביותר של שייקספיר, נמתחות בחדות ההקבלות בין הטבח ברומא העתיקה לבין שדות ההרג של רואנדה וקמבודיה. טיטוס של אנתוני הופקינס מציע מיזוג טרנסצנדנטי של המלך ליר וחניבעל לקטר. והסרט, שנוסע בזמן מרומא העתיקה לאיטליה הפשיסטית ועד לארקייד וידאו עכשווי, מרמז על טבילה במציאות מדומה.

יתרון: טיטוס המשתולל של מר הופקינס הוא גם מצחיק וטרגי להפליא, ותמונות הבמה הטובות ביותר של גב' טיימור, שהובאו למסך, אינן ניתנות למחיקה.

מינוסים: ההופעות לא משתלבות, כשמר הופקינס, אלן קאמינג (בתור הקיסר הדקדנטי של ילד-ילד) וג'סיקה לאנג (הקיסרית הזורמת) נראים כולם שייכים לסרטים שונים.

'להיות ג'ון מלקוביץ''

הקומדיה המקורית ביותר של השנה היא ''אליס בארץ הפלאות'' מטורפת, אורבנית והפיכה לבמאי הראשון ספייק ג'ונזה, שמגיע מעולם הקליפים. ג'ון קיוזאק הוא בובנאי מובטל שלוקח עבודה במשרד סוריאליסטי שבו הוא מגלה פורטל לתוך מוחו של השחקן ג'ון מלקוביץ' (משחק בשנון גרסה שלו). הסיפור מקבל תפנית מגדרית כאשר שתי נשים משתמשות בגופו כדי להתעלס זו עם זו.

יתרונות: בין ההתנשאות הקומיקס המסנוורת ניתן למנות משרד עם תקרה נמוכה בו כולם צריכים להתכופף כדי להתנייד וסצנה שבה מר מלקוביץ' נכנס לראשו ומוצא את עצמו במסעדה שבה כל הפטרונים דומים לג'ון מלקוביץ'.


imdb כל הסוסים היפים

מינוסים: למרות כל החוכמה שלו, הסרט לא מוסיף הרבה מבחינה מטפורית. זה באמת רק טיול ראש על טיול ראש.

'עריסה וויל רוק'

סרטו העליז של טים רובינס על הפקת המחזמר 'The Cradle Will Rock' של מארק בליצשטיין משנת 1937, שהתנגש בפרויקט התיאטרון הפדרלי בשל הפוליטיקה השמאלנית שלו, יש בו את האומץ לרמוז שעולם האמנות של היום, המוקדש להפשטה, טופח. מאת נלסון רוקפלר ומקודם על ידי וויליאם רנדולף הרסט כסוג של קונספירציה להרחיק אמנים מהפוליטיקה. כמו כמעט כל דבר אחר בסרט, הרעיון הוא פשטנות יתר גסה. אבל זה עדיין משמח למצוא סרט הוליוודי שמפריח רעיונות פוליטיים. המערכונים של רוקפלר, הרסט, אורסון וולס, ג'ון האוסמן, דייגו ריברה ושאר מאורות משנות ה-30 עדינים בערך כמו קריקטורות של כדור תלבושות.

יתרונות: הסרט מפוצץ באנרגיה מטורפת אם לא ממוקדת. הופעות תוססות בקאסט האנסמבל שייכות לאמילי ווטסון, ביל מאריי, ג'ואן קיוזאק, ונסה רדגרייב וצ'רי ג'ונס.

חסרונות: ההיסטוריה החברתית כל כך מפושטת, שלפעמים יש בסרט את הנאיביות של תחרות תיכון שופעת.

'תקנות בית השיכר'

הרומן השישי של ג'ון אירווינג רוכך על ידי הבמאי לאסה הלסטרום ('החיים שלי ככלב') אל תוך ההוויה של תקופת מלחמת העולם השנייה על צעיר חולמני (טובי מגווייר) שעוזב את בית היתומים במיין בו גדל. טיפולו של המנטור שלו, רופא ההפלה ד'ר לארץ' (מייקל קיין), לגלות את העולם ו''להיות שימושי'' עלילת המשנה העיקרית של סרט שמרמזת על הד מצופה ממתק משנות הארבעים של ''דיוויד קופרפילד'' סובב סביב הפלה של מהגרת עובדת חווה שהוספה מאביה.

יתרון: הומר הרגוע, בעל העיניים הירח, של מר מגווייר, וד'ר קיין הפרגמטי החביב של מר קיין, מחזקים את מצב הרוח של הסרט של אגדה מבוגרת עגומה.

חסרונות: העדינות של הסרט לרוב גובלת בסנטימנטליות.

'מגנוליה'

הבמאי פול תומאס אנדרסון מנסה לצלם את הירח בפסיפס זה בסגנון רוברט אלטמן של אנשים אומללים המתכנסים לעמק סן פרננדו, אליו מבקרת מגפת צפרדעים הנופלת מהשמים. שניים מהסיפורים עוסקים בקשישים שמתים מסרטן שגרמו נזק רגשי נורא בחיי ילדיהם המנוכרים. הסרט הוא הרהור רציני ומייסר על כפרה גברית.

יתרון: טום קרוז בתפקיד הטוני רובינס של המין המיזוגיני, בתפקיד אחר שבו החיוכים המזויפים והבהירים מדי שלו תואמים את דמותו. ג'ייסון רוברדס, משחק חולה סרטן, מרעיש ברהיטות.

חסרונות: למרות שלעתים קרובות יש חוצפה, המשחק מאופיין בהיסטריה. הצפרדעים יכלו ללכת, יחד עם כמה דמויות בת.

'סוף הרומן'

העיבוד האטמוספרי של ניל ג'ורדן לרומן האהוב של גרהם גרין, בכיכובם של ראלף פיינס וג'וליאן מור, אמור למחוק את כל הזיכרונות מהגרסה האיומה מ-1955 הכוללת דבורה קר ואן ג'ונסון שלא תואמים. הסרט כל כך נאמן לתקופתו עד שלונדון בתקופת המלחמה מרגישה כמעט כמו עוד כוכב לכת במאה אחרת.

יתרון: הזוהר של גב' מור וההתבוננות הפנימית האובססיבית של מר פיינס מתמזגים יפה. ההקלטה של ​​ג'ו סטאפורד משנות הארבעים של ''לב רדוף'' שולחת זרם רומנטי דרך הסרט.

מינוסים: ציון עצוב ומשתלט של מייקל ניימן.

'עשבים'

קווי המתאר של הסרט הזה 'אם ובת יצאו לדרך להתחיל חיים חדשים' אולי מוכרים. אבל השחקנית הבריטית ג'נט מקטיר (שזעזעה את ברודווי בשחזור של ''בית בובות'') בתור מרי ג'ו ווקר החופשית וקימברלי ג'יי בראון בתור בתה בת ה-12, אווה, מעניקות לקשר יוצא דופן. עומק רגשי.

יתרון: הגילום של גב' מקטיר של נערה דרומית חממת דם בגיל מסוים שאוהבת בקלות רבה מדי היא כל כך אמיתית שזה כמעט לא נראה כמו משחק. סרטים מעטים תפסו בצורה חזקה יותר את האינטימיות של הקשר בין הורה לילד.

מינוסים: הסרט קטן, הסיפור מוכר, האווירה החזותית עכורה ומסגרת הזמן בלתי מוגבלת.

'מתוק ושפל'

אודה טוב לב של וודי אלן לג'אז של שנות ה-30 מככבים בשון פן בתור אמט ריי, וירטואוז גיטרה דמוי ג'נגו ריינהרדט, וסמנתה מורטון בתור החברה האילמת והמעריצה שהוא אוהב ומתעלל בה. אם הסרט הקטן והזוהר הזה מזכיר את ''ורד סגול של קהיר'' ו''ימי רדיו'' בעגמומיות שלו, מר פן, משחק בעקב שאתה לא יכול שלא לאהוב, נותן לו טלטלה.

יתרון: ההופעה המסוגננת בקפידה של מר פן מפתיעה לטובה עבור שחקן שהתמחה בהתקפי זעם.

מינוסים: התפנית המטורפת של אומה תורמן כאשת חברה אינה משכנעת באופן דרמטי.

'המייל הירוק'

האלגוריה הנוצרית הבוכייה הזו, בבימויו של פרנק דרבונט מרומן של סטיבן קינג, לוחצת על כל כפתור רגשי לפחות פעמיים. טום הנקס הוא פול אדג'קומב, סוהר בלואיזיאנה שעובד במשפט הנידונים למוות. מייקל קלארק דאנקן הוא ג'ון קופי, הענק השחור העדין ודמות ישו שהורשע בטעות באונס ורצח שתי ילדות קטנות. עם הגיבורים והנבלים המובהקים שלו, ניסים עמוסים, אימה (התחשמלות זוועתית), הערצה (עכבר מחמד חמוד) ומכשיר מסגור וכוכב (מר הנקס) שניהם שאלו מ''להציל את טוראי ריאן'''' המייל הירוק מצלצל בפעמונים מסחריים.

יתרונות: צוות שחקנים משובח ויכולת לזמן דמעות מהצופה הכי עמיד.

חסרונות: זמן ריצה של יותר משלוש שעות והרגשה מבחילה לאחר מכן שהדמעות הללו נגרמו על ידי בובנאים מאסטרים.

'ההוריקן'

המאבק ההירואי לחופש וצדק על ידי הוריקן קרטר, שנכלא כמעט 20 שנה לאחר שהופל על רצח משולש, הפך על ידי הבמאי נורמן ג'וויסון לבלדה סנטימנטלית גדולה של סרט. כל כך הרבה מהעובדות שונו כדי לעורר את הדרמה שהסרט מרגיש כמו בדיה. אבל דמותו של דנזל וושינגטון של אדם כלוא שמתאבק בשדי הייאוש ובאלימות העצורה שלו היא געשית.

יתרונות: בין הגיבורים שמר וושינגטון גילם, הוא חפר הכי עמוק בנפשו של זה.

חסרונות: נאמן ללבו הליברלי משנות ה-60, הסרט אינו מאפשר עמימות מוסרית. מצד אחד יש לנו הוריקן ואלופי הקדושים שלו, מצד שני רודפי הגזענים המרושעים שלו.

'ילדה, מופרע'

זיכרונותיה של סוזנה קייסן על שהותה בת השנתיים בבית חולים לחולי נפש מפואר בניו אינגלנד ב-1967 לאחר ניסיון התאבדות שהועלה למסך עם מעדן שמתפורר רק לקראת הסוף. וינונה ריידר נולדה לגלם את סוזנה המבכיין והרחמים על עצמם, שאומרים שהיא אישיות גבולית. אנג'לינה ג'ולי היא ליסה, מטופלת עמית וסוציופת נועזת שמתחרה נגד המוסד על נשמתה של סוזנה.

יתרון: ההופעה הרגישה של גב' ריידר לא דורשת את אהבתנו. ליסה המפחידה להחריד של גב' ג'ולי מוכיחה אחת ולתמיד שהיא באמת יכולה לפעול.

מינוסים: הסרט הוא יצירה תקופתית זעירה, 'אחד עף מעל קן הקוקיה' בליגת הקיסוס ללא משקל מטפורי.

'ליברטי הייטס'

הקולנוען בארי לוינסון מבקר מחדש בעיר הולדתו שלו בבולטימור בגלל ההווי הנוסטלגי, האוטוביוגרפי למחצה הזה על אנטישמיות והיכרויות בין-גזעיות באמצע שנות ה-50.

יתרון: הפירוט התקופתי מושלם ומצב הרוח מפתה.

חסרונות: הסרט מרחף רק את הבעיות שהוא מטפל בהן.

'בכל יום ראשון'

סרט הכדורגל של אוליבר סטון הוא תרועה אכזרית ומסעירה למיסטיקת המאצ'ו מוחצת העצמות של הספורט. אגדת ההצלחה הכל-אמריקאית הגסה הזו מציבה את ג'יימי פוקס, משחק קוורטרבק צעיר ומרדן במיאמי שארקס, מול מאמנו יגע המלחמה (אל פאצ'ינו) בהתנגשות בין ערכים.

יתרונות: רצפי שדה משחקים נהדרים. התיאור העדין של מר פוקס של ספורטאי שמתפתה להטבות של סלבריטאי גדול אמור להפוך אותו לכוכב מן המניין.

חסרונות: קמרון דיאז נמצאת מעל הראש שלה כבעלת קבוצה חמדנית. הסיפור מקרקש לקראת סוף אופטימי עד כדי גיחוך.

'אדם על הירח'


קלי מקדונלד פיטר פן

ההתחזות המדהימה של ג'ים קארי לקומיקאי אנדי קאופמן, שנעלם לתוך האלטר אגו הקומי שלו, היא סיבוב הופעות שיכול לזכות את קאופמן, שמת ב-1984, בהכרה רבה יותר ממה שקיבל אי פעם בחייו. אבל אם הסרט, בבימויו של מילוש פורמן, מעביר ביעילות את יחסי האהבה-שנאה של קאופמן עם שואו ביזנס, הוא לא מספק רמזים לגבי מה גרם לו לתקתק.

יתרונות: היצירות המחודשות המדהימות של מר קארי של הופעותיו של קאופמן ב'סאטרדיי נייט לייב' ובקרנגי הול ושל האלטר-אגו הלועזי שלו, טוני קליפטון.

מינוסים: הסרט מזכיר לנו שעד כמה שהמושגים של קאופמן לגבי הקיר הרביעי היו עמוקים, ההומור שהוא הציג היה לעתים קרובות פגע או החמצה. אין כמעט סיפור רקע.

'האפר של אנג'לה'

עד כמה שהעיבוד הקולנועי הארוך מדי של אלן פרקר מייחד את הילדות האירית הענייה המתוארת בספר הזכרונות רבי המכר של פרנק מק'קורט, החזון של הסרט על שכונות העוני ספוגות הגשם של לימריק עדיין מטיל אפלולית מחרידה.

יתרונות: הסרט לוכד את החומרה והאבסורד של החינוך הקתולי של מר מק'קורט.

מינוסים: אמה הסבלנית של אמילי ווטסון היא תפקיד חד פעמי, ואביו השיכור של רוברט קרלייל נראה חתיך בצורה אבסורדית. שלושה שחקנים שמשחקים את פרנק בגילאים שונים לא מתחברים, וההומור המטורף של המחבר כמעט אבוד.

'סליפי הולו'

ההסתכלות של טים ברטון על סיפורו של וושינגטון אירווינג היא פלא ויזואלי שדמויותיו הגותיות המבשרות רעות נראות כאילו נובעות מהחריצים המכוסים בדיו של תחריט ספרי סיפורים. אבל לסיפור יש את כל ההשפעה של סרט סלאשר מחומם יתר על המידה.

יתרון: ''Sleepy Hollow'' הוא פלא ציורי, וג'וני דפ בתור שוטר עצבני בעיר ניו יורק שחוקר את הרציחות נותן את אחת הביצועים המדעיים המושלמים שלו.

חסרונות: לסיפורו של פרש חסר ראש שרודף בעיירה בעמק ההדסון אין תהודה מיתית והוא אינו מפחיד במיוחד.