סרט צילום; הוא נלחם למען הנמרים, את עצמו ועבור יהודי אמריקה

סרטים

בסוף ספטמבר 1934, בחר האנק גרינברג, הנמר הגדול של דטרויט טייגרס, לא לשחק משחק מכריע נגד היאנקיז כדי שיוכל לקיים את יום כיפור. גיבור הקהילה היהודית בדטרויט בעונתו השנייה בלבד, הופעתו של גרינברג בבית הכנסת שערי צדק גרמה לבני הקהילה לפרוץ בתשואות כשארבעה רבנים התפללו.

'הנה הבחור היהודי הזה נכנס לבית הכנסת', נזכר ברט גורדון, מעריץ, ב'חייו וזמניו של האנק גרינברג', סרט תיעודי חדש של אביבה קמפנר. ''שישה רגל ארבע! אלוהים אדירים, אף אחד לא ראה מעולם יהודי כל כך גדול. כולם היו 5 רגל 5, 5 רגל 6!''

הנמרים הפסידו את המשחק, 5-2, ובכל זאת זכו בדגל של הליגה האמריקאית. אבל החלטתו של גרינברג לכבד את מורשתו עוררה את הקשר שלו עם יהודים. 'לעם היהודי', כתב באד שייבר ב'דטרויט טיימס', 'לא יכול להיות נציג טוב יותר'.



אביבה קמפנר ואחיה, ג'ונתן, ידעו על גרינברג מאביהם, הרולד, שעזב את ליטא לפיטסבורג ב-1925 והשתקע בדטרויט. בעיני הרולד קמפנר, הבייסבול היה טקס של התבוללות אמריקאית וגרינברג סמל. כפי שהסנאטור קרל לוין, הדמוקרט ממישיגן, מנסח זאת בסרט, גרינברג ''אימת שזו ארץ ההזדמנויות: תראה, אנחנו יכולים אפילו לשחק בייסבול!''

אז בכל שנה, הרולד קמפנר הזכיר לילדיו שגרינברג ישב ביום כיפור. 'חשבתי שהאנק גרינברג הוא חלק מהליטורגיה של קול נדרי', אמרה גב' קמפנר, כיום בת 53, בראיון שנערך לאחרונה.


לא מורשה: פרויקט הארווי ויינשטיין

הרולד קמפנר מת ב-1976 וגרינברג מת 10 שנים מאוחר יותר, יום אחד לפני שגב' קמפנר השתתפה בפתיחת סרטה הראשון בלוס אנג'לס, 'הפרטיזנים של וילנה', סרט תיעודי על התנגדות יהודית לנאצים בעיר הליטאית התרבותית ההיא. .

'ברגע ששמעתי שהאנק מת, ידעתי שהוא יהיה הסרט הבא שלי', אמרה.

עבור גב' קמפנר, תיעוד חייו של שחקן כדור יהודי הוא רק קפיצה קטנה מהתיעוד של פרטיזנים יהודים בגטו. ''עם 'פרטיזנים', ניסיתי להבין את השאלה ללא תשובה, 'מדוע היהודים לא התנגדו?' מה שהיה לגמרי לא נכון', אמרה. ''זה היה צריך להיות, 'איך הם יכלו להתנגד?' זה היה כל כך קשה. הם היו כל כך מבודדים. עם האנק גרינברג, רציתי להתנגד לסטריאוטיפ המסך לפיו גברים יהודים הם נבישים. הייתה תמונה אחרת, ועבור הרקע האתני שלי זה היה האנק''.

למרות השבחים על ''וילנה'', גיוס מיליון דולר לא היה קל כשהנושא שלה היה שחקן כדור מת שלא התחתן עם כוכב קולנוע, אימץ מוצרים או הופיע באצטדיון מבוים, כמו ג'ו דימאג'יו. לא יהיו מענקים כמו 400,000 $ שסופק על ידי הקרן הלאומית למדעי הרוח עבור ''וילנה''. כמה פעמים היא סגרה את הצילומים כדי לרשרוש כסף ממגוון מקורות, כולל קבוצות אמנות אזוריות ומקומיות, ארגונים יהודיים, יחידים כמו קירק דאגלס ונורמן ליר, משפחת גרינברג ובית הכנסת שערי צדק.

'בהתחלה, אפילו לא היינו בטוחים שזה יושלם', אמרה אלווה גרינברג, בתו של האנק. ''היינו רואים קטעים של 10 דקות, אבל לא ידענו מה זה יסתכם''.

אבל אחרי 13 שנים - כל עוד קריירת הבייסבול של גרינברג - ''חייו וזמניו של האנק גרינברג'' ייפתח ביום רביעי בפורום הסרטים במנהטן לריצה של שבועיים.

לבזבז כל כך הרבה זמן על פרויקט בודד דורש עקשנות, אפילו אהבה לנושא. מדי פעם, אמרה גב' קמפנר, היא דיברה עם שטיח קרס בגודל טבעי הנושא את דמותו של גרינברג התלוי בביתה בוושינגטון. ''הרבה לילה'' היא אמרה, ''פשוט הייתי נכנסת לסלון ומכבה את האורות. הייתי מסתכל על האנק ואומר: 'אני הולך לעשות את זה. זה הולך להיגמר. והייתי מתפלל לאבא שלי.'' היא עצרה, ואז התעשתה. 'ככה אני מכבדת את אבא שלי', הוסיפה. ''אם הוא היה יכול לראות את הסרט הזה, הוא היה מתבכיין''.

על גדולתו של גרינברג אין עוררין. בקריירה שנקטעה במשך רוב חמש העונות על ידי מלחמת העולם השנייה, שחקן הבסיס הראשון והמתפרץ פגע ב-331 הום ראנים, הרכיב ממוצע חבטות של .313 בקריירה והכניס 1,276 ריצות. ב-1937, 183 הריצות שלו שנחבטו היו אחת פחות משיא הליגה של לו גריג. 58 ההום ראנים שלו ב-1938 היו שניים ל-60 הפגיעה של בייב רות' ב-1927.

'אין ספק שהוא היה הכותן היהודי הגדול בכל הזמנים', אמר סטיב גרינברג, אחד משני בניו של גרינברג וסגן הקומישינר לשעבר של ליגת הבייסבול. ''אבל לא ככה הוא רצה שיזכרו אותו. אם אתה מדבר עם שחקנים של אותה תקופה, הם ידעו שהוא אחד השחקנים הגדולים ביותר. טד וויליאמס אמר שהוא האליל שלו''.

בסרט התיעודי הביתי של גב' קמפנר - שמיכה של קטעי חדשות, ראיונות ובחירות מוזיקה נמרצות כמו מנדי פטינקין שרה ''קח אותי למשחק הכדור'' ביידיש - גרינברג הוא גיבור שקט הפגום רק בטווח השדה שלו. עבור המעריצים הסוגדים שהעריצו אותו בתור ''הנקוס פנקוס'', גרינברג היה ''משיח', ''אל יהודי'', מושיע דמוי משה שהפריך את הסטריאוטיפים לגבי מה שיהודים יכולים לעשות.

'היה לי את קפטן מארוול, האנק גרינברג, על הכתף', אומר הרב ריב ברנר בסרט. ''הוא היה אחי הגדול, המשפחה שלי'' (משפחה). אלן דרשוביץ, פרופסור בבית הספר למשפטים בהרווארד, מוסיף, ''הוא היה מה ש'הם' אמרו שלעולם לא נוכל להיות''.

כשהטיגריסים העבירו את גרינברג לפיטסבורג פיראטים ב-1947, דון שפירו, מנתח פה ומעריץ, הרגיש כאילו ''הבוב שלך'' - סבתא - ''עברה למיסיסיפי''.

התשוקה נוקבת, הומוריסטית ומוגזמת, כמו זו של גב' קמפנר. עם זאת, מי שהעריץ את גרינברג יודע שהישגיו הגיעו לנוכח פיתיונות אתניים מצד אוהדים ושחקנים יריבים והתבטאויות האנטישמיות של הכומר צ'ארלס אי. קולין, מה שנקרא כומר הרדיו מפרבר רויאל אוק של דטרויט, ו הנרי פורד.

'בשיא האנטישמיות המקומית והנאצים שכבשו את אירופה, היה כאן שחקן יהודי כל כך טוב, כל כך חזק וכמעט שבר את השיא של רות', אמרה גב' קמפנר. ''חודשיים אחרי שהאנק כמעט שבר את השיא של רות, ליל הבדולח קרה בגרמניה''.

בראיון משנת 1984 ששימש בסרט, נזכר גרינברג: ''תמיד הייתה איזו ריאה מעור שצעקה עליי. גיליתי שזה היה דורבן לגרום לי להשתפר כי לעולם לא יכולתי להירדם על המגרש. ברגע שפגעת, לא היית רק בטלן, אתה היית בטלן יהודי''.


הנסיכה ממונטפנסיה

גרינברג שימש סמל יהודי יוצא דופן. הוא גדל במשק בית אורתודוקסי והיה לו בר מצווה, אך בבגרותו התרחק מהיהדות. 'הוא לקח את 10 הדיברות כקוד החיים שלו', אמר סטיב גרינברג. ''לא תמצא אותו בבית הכנסת בימי הימים הנוראים, אבל הוא חשב להיות מנשה''.

גברת. סרטו של קמפנר הוא תזכורת לחשיבותו של גרינברג בתקופה מסוימת, אבל חייו אינם מהדהדים בעוצמה כיום כמו בשנות ה-30. יהודים עדיין מהווים מיעוט מובהק בספורט, אך מעמדם הוא רק לעתים רחוקות בעיה.

'האנק גרינברג היה יהודי קשוח כשיהודים קשוחים היו חשובים', אמר פיטר לוין, מחבר הספר 'אליס איילנד עד שדה אבץ: ספורט והחוויה היהודית האמריקאית' 'אבל אם רצית יהודים קשוחים אחרי 1948, אתה הסתכל על ישראל, שם יהודים שמו את חייהם על הסף. הוא היה מודל לחיקוי לדור של ההורים שלי''.

עם זאת, אלווה גרינברג, שידעה מעט מההשפעה של אביה עד שלמדה בקולג', אמרה: ''אנשים לא מבינים מה קרה אז ומה קורה עכשיו. אנחנו צריכים להבין ששורשי האנטישמיות הולכים אחורה. את הסיפור שלו חשוב לספר''.