ריצה טובה לשחקן שמתמחה ברע

סרטים

להאריס יולין אין פרצוף של רוצח, אבל אם ראיתם אותו הולך ברחוב אפשר היה להתנצל על תפיסת מחסה.

ב-40 שנות הקריירה שלו, אחרי הכל, מר יולין גילם יותר מכמה דמויות חסרות מוניטין, מהשוטר המנומס בסרט הקאלט ''Scarface'' של בריאן דה פלמה מ-1983 ועד לתורו האחרון כפוליטיקאי דו-עסקי ב-1983. הסרט ''Cradle Will Rock.''

זה הליהוק, אומר השחקן, שקשור יותר למראה החמור, המחוספס ולנוכחות הסנאטורית הכמעט, מאשר להעדפה כלשהי מצדו.



''לא תמיד אני האיש הרע'' אמר לאחרונה, במשיכת כתפיים. ''נראה שזה רק מה שאני ידוע בו.''

לאחרונה, מר יולין הפך את המוניטין העגום הזה על ראשו בתפנית העדינה שלו כוולטר פרנץ, איש עסקים פגוע שמחפש נחמה רגשית בהפקה הנוכחית בברודווי של הדרמה 'המחיר' של ארתור מילר. בן ברנטלי, כותב ב- הניו יורק טיימס, כינה את ההופעה של מר יולין ''מצוינת'' והוסיפה כי וולטר נראה כדמות שמר יולין ''נולד לשחק''.

זה לא התפקיד היחיד שמר יולין אולי נעשה עבורו. ואכן, כישרונותיו של השחקן מוצגים במיוחד לאחרונה, כאשר ארבעה פרויקטים גדולים נפתחים או יגיעו בקרוב. בנוסף ל-''The Price'' ו-''Cradle Will Rock'', ניתן לראות את מר יולין ב-''The Hurricane'' משחק את עורך הדין שמייצג את הגיבור שהורשע בטעות של הסרט (בחור טוב!), וב סרט המתוכנן ל-9 בינואר ברשת TNT, ''The Virginian''. שם מר יולין חוזר להתגבש כשופט חסר מוניטין.

בגיל 62, מר יולין ביסס את עצמו כמשהו מהשחקן האופי של שחקן הדמות, כוח שקט שמחלק תפקידים קטנים לרגעים גדולים.

מעמדו ניכר ב'המחיר', שם הוא חולק את הבמה עם שלושה שחקנים מוכשרים נוספים: בוב דישי, ליזבת' מאקי וג'פרי דה-מון,

'הוא מקדיש תשומת לב רבה לפרטים ולפרטים של דמויות: הידיים, הקול', אמר מר דישי. ''ואני מעריך את זה, כי אני עובד בצורה דומה''.

מר יולין, מעשן שמדבר במשהו כמו נהמה סתמית, לא תכנן זאת כך. יליד לוס אנג'לס, הוא פילס את דרכו בשורה של מקצועות - ומדינות - לפני שנחת על הבמה.


הפנתר השחור צ'דוויק בוסמן מוות

''ניסיתי להיות צייר במשך זמן מה בפירנצה,'' אמר. ''והייתי גרוע מאוד בזה''.

לאחר פלירטוט עם אדריכלות, הוא מצא את עצמו בתל אביב ב-1962, תקופה ומקום שהוא זוכר כ''כמו פריז בשנות ה-20''. שם, בעידוד חברים חדשים, החל לביים ולשחק בהצגות קטנות.

הקריאה הזו תפסה אחיזה, וכשחזר לארצות הברית, הוא החליט - אם זו המילה הנכונה - להמשיך לפעול. ''אמרתי, 'טוב, אני מניח שזה מה שאני הולך לעשות''' אמר.

הפריצה הראשונה שלו הגיעה ב-1963, כאשר לוהק לתפקיד ראשי בהפקה ב-Phoenix, תיאטרון אוף ברודווי שהוקם כעת. המחזה היה ''הפעם הבאה שאשיר בשבילך'', שבו הופיעו ג'יימס ארל ג'ונס ואסטל פרסונס והיה בולט בכמה היבטים, אמר מר יולין.

ראשית, זה היה אמור להיפתח בשבוע של 22 בנובמבר 1963, כאשר הנשיא ג'ון קנדי ​​נרצח. (הפתיחה נדחתה.) שנית, אמר מר יולין, ההפקה, תפיסה אבסורדית על רומן מאת הסופר האנגלו-הודי ראלי טרבליאן, הייתה ''פשוט אסון''.

'ישבתי על הסינר של הבמה, מעליב את הקהל בעצם, בצורה אלגנטית, אבל מעליב בכל זאת', אמר מר יולין. ''יכולתי להרגיש גלי שנאה מגיעים מהקהל''.

עם זאת, הונו של מר יולין השתפר, ובמהלך העשור הבא, מעמדו נחתם. ב-1980 הוא זכה לרייבים בהפקה בברודווי של 'A Lesson From Aloes', מאת אתול פוגארד, שבה שיחק שוב לצידו של מר ג'ונס.

גם עבודת הקולנוע שלו החלה לגדול, עם תפקידים ב''המאמינים'', ''סכנה ברורה ונוכחת'' ו''ריבוי''.

בעשור האחרון, הוא גם חבר עם חבריו וחבריו השחקנים אד אסנר ורנה אוברז'ונואה כדי לעשות קריאות מבוימות של ''דון חואן בגיהנום'', האהוב עליו מאז התיכון. ובשנה שעברה, הוא ביים את ''מקשת עץ ליים'' ב-Primary Stages.

כשהתבגר כשחקן, אומר מר יולין, הוא גם ניסה להיפטר ממוניטין אחר, פחות ראוי.

''אני חושב שכשהייתי צעיר, נודעתי בתור מה שאפשר לקרוא לו אדם שקשה לעבוד איתו'', אמר במעט גאווה. ''אף פעם לא הרגשתי שזו שאלה של אגו, אבל כן הבנתי שפגעתי בכמה אנשים''.

הגישה הזו כנראה דעכה עם השנים, לפחות לפי הבמאי הנוכחי של מר יולין בברודווי, השחקן ג'יימס נאוטון.

'שום דבר מזה לא היה עדות', אמר מר נאוטון. ''בכל חזרה שהייתי בה יש יום שבו הכל הולך דרומה, או מישהו הולך דרומה. זה אף פעם לא קרה עם התוכנית הזאת''.

בחזרות על 'המחיר', שהחלו בפסטיבל התיאטרון של וויליאמסטאון בוויליאמסטאון, מסצ'וסטס, אמר מר נאוטון שלמר יולין יש רק דרישה אחת: שהכלב שלו, מקס, קוקר ספנייל, יורשה לצפות.

'מקס היה נודד למגרש המשחקים במהלך החזרות', אמר מר נאוטון. ''האריס רק היה מסתכל עליו, מצביע, ומקס היה נודד לאחור.''

מר יולין, שמחלק את זמנו בין ניו יורק ללוס אנג'לס כדרישת העבודה, נוסע לעתים קרובות ברחבי הארץ כי למקס יש פחד לטוס. בדרך, הוא אומר, הוא עוצר לעתים קרובות בעיירות קטנות.

באופן בלתי נמנע, מישהו מזהה אותו. ''הם כמו, 'היי, מה אתה עושה כאן?' '' אומר מר יולין. ''ואז, ברגע שהם מבינים שאני רק שחקן, אנשים הם כמעט תמיד ידידותיים ונעימים''.