סוף שבוע בטלוויזיה; אין בריידי בחבורה הזו

סרטים

אם מארג' והומר סימפסון ישלטו בעולם, כל משפחה הייתה מצחיקה, חמה ובלתי הולמת בצורה מטומטמת כמו זו בקומדיה החדשה הזוהרת של פוקס, ''מלקולם באמצע'' וכל מערכת יחסים אם-בן תהיה מרגיעה כמו זו. :

כאשר מלקולם, הילד האמצעי המוזנח, נאמר במפתיע שיש לו I.Q של גאון. והוא נשלח לכיתה של התלמידים המחוננים, הוא מיילל שהוא לא רוצה להיות חנון. אמא שלו אומרת לו כמה הוא בר מזל. ''תסתכלי על הבנים האלה של פרקר ממול'', היא אומרת, עניינית ומלאת דאגה אימהית. 'אולי הם בריאים, אבל ישר לאלוהים, אלה הילדים הקטנים הכי מכוערים שנולדו אי פעם.' היא מוסיפה באהבה, 'כל ילד שצוחק עליך הוא לוזר קטן ומפחיד שבסופו של דבר יעבוד בשטיפת מכוניות. .'' קשה לדמיין שמישהו מלבד מארג' סימפסון יוצאת משם עם נוחות כה ישרה.

''משפחת סימפסון'' היא הדוגמה הברורה, ולא רק בגלל שהיא מופיעה בפוקס מיד לפני ''מלקולם'' (שמתחיל ביום ראשון בלילה ב-8:30). בדיוק כפי שהקריקטורה ''משפחת סימפסון'' מציגה את הדינמיקה המשפחתית המציאותית ביותר, ''מלקולם'' משתמש בטריק דומה, ומביא רמז של הגזמה מצוירת למשפחה כמעט נורמלית. כשהסדרה נפתחת, מלקולם ושניים מאחיו (המבוגר ביותר נשלח לבית ספר צבאי) יושבים סביב שולחן ארוחת הבוקר ומתבוננים באימא מגלחת תלוליות שיער מהגב של אבא.



עם איזון מושלם ובלתי סביר של איכויות, הסדרה חסרת כבוד לגבי נושאים שרוב הקומדיות המשפחתיות לוקחות ללב. אמו של מלקולם קובעת דייט משחק עם ילד חנון בכיסא גלגלים ומרצה לבנה המתנגד, ''עכשיו אתה הולך להיות חבר של הילד הנכה הזה ואתה הולך לאהוב את זה, מובן?'' בינתיים זה מתקבל ולא מוזכר שסטיווי, החנון בכיסא הגלגלים, שחור. ולמרות שחוסר הכבוד מוחמץ על ידי רגשות נדיבים, כל דבר שמתקרב ל''חמוד'' נמנע כאילו הוא קטלני, שיקבל את הטון הסאטירי של התכנית.

הטון המאוזן הזה תלוי בתיאורים החלקים והמושכים של ג'יין קצמארק בתור האם ופרנקי מוניז בתור מלקולם. ''אתה רוצה לדעת מה הדבר הכי טוב בילדות?'' שואל מלקולם באחד מהצדדים מדי פעם למצלמה. ''בשלב מסוים זה נגמר.'' מר מוניז אומר את זה באמינות כה מדוייקת עד שנראה שהוא מדבר איתנו במקום להשתמש במכשיר נרטיבי מעצבן. הוא הדבר הנדיר הזה, שחקן ילדים מעורפל.


הוא מפגש חמור סיפור אמיתי

ובבוקר שבת טיפוסי, כשהבנים צופים בטלוויזיה בתחתונים ומתקוטטים, אמם מסתובבת עירומה למחצה ועושה כביסה. בבדיחה ויזואלית רצה, שדיה מוסתרים מהמצלמה על ידי סל כביסה, אחר כך ערימה של בגדים נקיים, ואז דלת הכניסה. גב' קצ'מארק עושה את הקומיקס הזה ולא מנומס.

למעשה, הרבה על ''מלקולם'' נשמע כאילו הוא אמור להיות נורא, אך מנגן בקסם קל. זה מצחיק בצורה לא ברורה כאשר, בפרק עתידי, הבנים ואמם יוצאים לנתיב המלחמה, ואחיו בן ה-6 של מלקולם צולל מתחת למיטה וצועק, ''אנחנו הולכים למות!''

''מלקולם באמצע'' הוא עדיין סיטקום, אז הכל יוצא בסדר בסופו של דבר. אבל זה אף פעם לא קורה בצורה מסודרת או בנימוס. בניגוד לסדרות כבוד יותר, כאן סוף שמח ומצחיק יכול להדליק את הרעיון המוטעה שסטיבי, חברו החדש של מלקולם בכיסא הגלגלים, מותקף על ידי בריון בית הספר.

הראשון בסדרת אמצע העונה של ינואר שמגיעה, ''מלקולם'' מביאה את מה שלא הביאה כל עונת הסתיו: קומדיה המצאה וחביבה. ''אני רוצה משפחה טובה יותר'' מלקולם מתלונן, אבל אין משפחת טלוויזיה טובה יותר מהצד הזה של ''משפחת סימפסון''.

מלקולם באמצע

פוקס, יום ראשון בערב בשעה 8:30

(ערוץ 5 בניו יורק)

נוצר על ידי Linwood Boomer; טוד הולנד, אלן ג'יי היגינס ודיוויד ריצ'רדסון, מפיקים משותפים; ג'ימי סימונס, מפיק; מייקל גלוברמן ואנדרו אורנשטיין, מפיקים מפקחים; מר בומר, מפיק בפועל.

עם: פרנקי מוניז (מלקולם), ג'יין קצ'מארק (ג'יין), בריאן קרנסטון (האל), כריסטופר קנדי ​​מאסטרסון (פרנסיס), ג'סטין ברפילד (ריס), אריק פר סאליבן (דיואי), קרייג לאמאר טריילור (סטיבי) וקתרין לויד ברנס (קרוליין מילר).