וִידֵאוֹ; הוספת עוד לבנים ל-'Pink Floyd The Wall'

סרטים

באחד משיתופי הפעולה הקולנועיים המוזרים ביותר אי פעם, התמלילן של פינק פלויד רוג'ר ווטרס, האנימטור ג'רלד סקארף והבמאי אלן פארקר התחבטו בראשם במהלך יצירת ''Pink Floyd The Wall'', העיבוד הקולנועי של הלהקה הבריטית מ-1982. -מוכר אלבום ''The Wall'' משנת 1979 על ניכור והתמוטטות נפשית של כוכב רוק שרוף. ה-DVD החדש שיצא באורך 94 דקות (קליפ קולומביה, .99) כולל סרט תיעודי נלווה, ''רטרוספקטיבה'', שבו המנהלים מסתכלים לאחור כמעט שני עשורים, מבוהלים מהצילום הכי לא נעים.

מיותר לציין שהסרט שהתקבל הוא סכיזופרני כמו הגיבור שלו, הוצא מאיזון על ידי המאמצים השונים של השלישייה היצירתית שלו.

קטעי האנימציה המקוריים והנועזים של מר סקארף - בשימוש לראשונה בקונצרטים שפינק פלויד ביצעה לקידום האלבום - הם ההיבט הבולט ביותר בפרקים המפורקים של הסרט. רישומיו הסוריאליסטיים, לעתים קרובות סאטיריים, לוכדים בצורה מושלמת את האירועים הטראומטיים בחייו של הגיבור - 'הלבנים בקיר' של בידודו - כמו מותו של אביו במלחמת העולם השנייה, ההתנהגות המחניקה של אמו האלמנה. התעללות שלו על ידי מוריו. מר פארקר, שנראה שהוא משתמש בפטיש במקום במצלמה, מצלם את קטעי הלייב-אקשן במילוליות שהורסת אפילו את הסמליות הברורה ביותר: איננו צריכים לראות את התולעים המתפתלות האמיתיות המוזכרות במספר מילות שיר. סיפורו האוטוביוגרפי ברובו של מר ווטרס, מסופר דרך 25 שירים רחבי טווח, מהגיטרות הקשות של הפתיחה ''In the Flesh'' ועד לקליימקס המדויק, דמויי גילברט וסאליבן, ''המשפט''. ' עשוי להיות מפוזר מדי עבור מי שלא מודעים (כלומר, לא מעריצי פינק פלויד) לעקוב אחריו.



כישלון מיינסטרים, ''Pink Floyd The Wall'' הפך לחביב פולחן מיידי. להעברת המסך הרחב יש צבעים חיים ובהירות, החשובים ביותר עבור האנימציה המפורטת של מר סקארף. בנוסף ל''רטרוספקטיבה'', ישנן קטעי יצירה, ''הצד השני של הקיר''; עשרות תמונות סטילס הפקה וציורי סטוריבורד; הקליפ המקורי לסינגל, ''Another Brick in the Wall (חלק 2)''; ורצף שנמחק שהוגדר ל-''Hey You'', אחד השירים הפופולריים ביותר של האלבום, אך ניתן לצריכה בסרט מכיוון שהוויזואליה המהממת שלו הייתה נראית רק חוזרת על עצמה. אחרון והכי חשוב, ישנו פסקול הרמיקס החדש, שגורם למוזיקה של הסרט - רק חלק קטן מהאלבום המקורי הוקלט מחדש - להישמע טוב (וגם חזק) כמו ''החומה'' בתקליטור.

אבל קנאי פלויד יעריכו לשמוע את מר ווטרס, אחד מכוכבי הרוק העגומים והביישנים ביותר לפרסום, דן באריכות על האופוס האישי ביותר שלו. הוא טוען בצדק שהפגם הגדול ב''Pink Floyd The Wall'' הוא חוסר ההומור הכמעט מוחלט שלו, ואז משמיע את ההערה המדהימה שהומור הוא משהו שלא היה חסר לכתיבת השירים הקודרת שלו! כאילו כדי לחזק את הקביעה הזו, הפרשנות שלו די מצחיקה לפעמים -- הוא עושה ברוגז אירי מתה בחיקוי של בוב גלדוף, שמגלם את ''פינק'', האלטר אגו של מר ווטרס.

תקלה מרכזית אחת במצגת ה-DVD הניתנת להערכה אחרת היא תפריט חיפוש הפרקים, שאינו מפרט כותרות של שירים. לקפוץ ל-''Comfortably Numb'', למשל, קשה בלי לדעת שזה פרק 21. עבור מפעל קפדני שכזה, השמטת רשימת שירים של פרק-פרק היא בלתי נסלחת.

''Pink Floyd The Wall'' עשוי בסופו של דבר להיזכר בצורה הטובה ביותר כהצהרה אנטי-מלחמתית רבת עוצמה, הודות לשילוב האמנותי של סצנות הקרב האכזריות האכזריות של מר פרקר עם האנימציה והמוזיקה. הרצף הרודף של ''להתראות כחולים'' מציג את היונה השלווה של מר סקארף שהופכת לנץ מאיים בזמן שמלחמת העולם השנייה טורחת את אירופה, בעוד ש''בבשר'' - מסודר בשנינות לצעידה וגנרית ורזה - מדגים בצורה מצמררת קביעתו של מר ווטרס שקונצרטי רוק הם כמו עצרות נאציות, כאשר הפטישים המאיימים והצועדים של מר סקארף הם סמל פאשיסטי מטריד.


חדשות דוכן נשיקות 3